אדום (התפלת אשקלון) בע"מ נ' זייף(המנוח) ואח'

פסק דין

1.המבקשת הגישה בקשה בדרך של טען ביניים, ליתן לה הוראות כיצד לחלק בין הטוענים את הכספים המוחזקים בידיה, בגין עבודות איטום שביצעה עבורה החייבת.

הטוען מס' 1 טוען שהחייבת חבה לו כספים, אשר במסגרת בש"א הגיש בקשה לצו עיקול זמני שניתן ב-18.3.2009 והפך לקבוע.

הטוענת מס' 2 הטילה עיקול מאוחר בזמן ב-22.7.2009, ומסרה בהודעת הסתלקות כי היא מוותרת על זכותה לטובת הטוען 3, כך שהתייתר הצורך לדון בעניינה.

הטוען 3 הינו בנק אשר נושה בחייבת, וטוען כי, ב-8.3.2009 חתמה החייבת על שטר משכון והמחאת זכות על דרך השעבוד לטובת הבנק. ב-11.3.2009 חתמה בנוסף על המחאת זכויות בלתי חוזרת בגין הכספים שיגיעו מהפרויקט. החתימה על המסמכים הללו קדמה למתן צו העיקול של טוען 1 ב - 18.3.2009, אך נמסרה לרשם החברות לאחר העיקול, ב-23.3.2009 והרישום פורסם ב-26.3.2009.

2.בשם הטוען 1 הצהיר מר אבנר זייף כי ב-9.7.2009 הגיש הטוען 1 כנגד המבקשת בקשה לאישור עיקול במסגרת בש"א 160021/09 (נספח ב' לתצהירו), במסגרתה הוטל עיקול זמני ב-18.3.2009 על סך 148,098 ₪ בעיקול תפס 120,640 ₪. העיקול הזמני הפך לקבוע בעקבות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין ב-31.12.2009 בת.א. 175386/09, והינו פסק-דין חלוט. על חשבון החוב שולמו במסגרת הסכם הפשרה 50,000 ₪, אך לאחר מכן, הסכם הפשרה הופר, ועל כן, הטוען 1, טועןכי הוא זכאי לסכום העולה על סכום החוב, כעולה מהסכם הפשרה ופסק-הדין אשר צורפו להודעת הפרטים.

הטענות המשפטיות בתצהירו הן כדלקמן:

המבקשת חבה לו מכוח צו העיקול סכום גבוה יותר מהסכום לו טוענת המבקשת בטען הביניים.

לטענתו, היות והמחאת הזכות והמשכון של הטוען 3 נרשמו ברשם החברות לאחר העיקול הם נסוגים מפניו.

טענה נוספת, היא שהשעבוד חסר תוקף ולחלופין יש לבטלו, כי הוא נחתם במועד בו חדלה כבר החייבת מכל פעילות. לכן, לא היתה בו כל תועלת כלכלית לחברה, ולא ניתן על בסיסו אשראי או כל תמורה אחרת, וכל מטרתו היא ליצור יש מאין זכות קדימה בגין חוב עבר, מהטעם שהבעלים של החב' החייבת, אשר חתם ערבות אישית לבנק, העדיפו על יתר הנושים.

לטענת טוען 1, הבנק ידע על כך במועד עריכת השעבוד כי ביטל ללקוח שיקים יומיים קודם לכן, והמחאת הזכות הינה בגדר חוזה למראית עין כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, או חוזה פסול הנוגד את תקנת הציבור כמשמעו בסעיף 30 לאותו חוק, ולחלופין, מדובר במרמה או העדפת נושים פסולה של יצור זכות קדימה על חוב עבר שלא בדרך העסקים הרגילה.

עוד טוען הטוען 1 כנגד תוקפם של מסמכי השעבוד, נוסחם מעורפל, הסכום אינו מוגבל, מס' החוזה נשוא ההמחאה ריק, והמסמך המצורף שצריך להיות ממולא על ידי המבקשת נותר ריק.

בנוסף לכך, טען כי הבנק לא הוכיח את סכום החוב כי לא צירף ראיה בדבר גובה החוב של החייבת עצמה, ולא דפי חשבון מהתקופה הרלבנטית.

3.מטעם הטוען 1 הצהיר גם מר מיכאל מרחב, שהיה מנהל עבודה בחייבת, שכבר בחודש פברואר 2009 חדלה החייבת מכל פעילות עסקית, דהיינו, חודש לפני שהבנק החתים על משכון המחאה בלתי חוזרת. עוד טען שהבעלים של החייבת מכר את הציוד העסקי בשליש משוויו לחברת שיא חברה שהוא בעל עניין בה, על מנת שלא יעקלו, וזו המשיכה בביצוע הפרויקט. המצהיר טוען כי כחודשיים לפני 8.3.2009 לא שילמה החייבת תשלומים לספקים ועובדים, ואין לו ספק שהבנק ידע או אמור היה לדעת על אופן התנהלות זה, שנבע מקשיים כלכליים חמורים.

בביקורו בבנק התרשם המצהיר כי בין החייב לבנק היו יחסים החורגים מיחסים רגילים בין בנק ללקוח. מנהל החב' החייבת, מר לייבוץ, ניהל בבנק חברה נוספת, וביצע ביניהן העברות כספים, וכן הבריח כספים לחשבונות של ילדיו.

לטענת המצהיר, ב-6.3.2009 החזיר הבנק שיק שמשכה החייבת לפקודת זייף בשל אי כיסוי מספיק.

4.מטעם הטוען 3, הצהירה הגברת נאוה ליפשיץ, מנהלת סניף אשקלון, שהבנק נושה בחייבת בסכום של 553,454 ₪ נכון ל-21.10.2010.

עוד הצהירה כי הבנק העמיד אשראי בתחילת חודש ינואר על סמך חשבוניות שהוציאה החייבת למבקשת ע"ס 171,517 ₪ שנתקבלה בידם ב-29 בדצמבר, והמסגרת לא הוקטנה משום שנמסרה חשבונית בסך 143,251 ₪, אשר התקבלה בבנק לפי אישור הפקס ב-19 לינואר 2009. מטעמים בירוקרטים נחתם השעבוד רק לאחר מכן, שכן המתינו להחלטת חברה חתומה, עד אז הועמד האשראי על סמך אמון ניסיון והכרות עם הלקוח.

לטענת טוען 3, ההלוואה שהועמדה בחשבון ב-1.02.2010 ע"ס 470,000 ₪ אינה הלוואה חדשה, אלא מחזור ופריסה מחדש של החוב הקיים, והבנק לא ידע שהחייבת נכנסה לקשיים כלכליים, אלא לקראת סוף מרץ.

בתצהירו המשלים, הוסיף טוען 3, שלא ידע כי החברה החייבת אינה מצליחה לעמוד בתשלומיה ומצויה בקריסה, ובעת יצירת השעבוד לא היה ידוע לבנק על הפסקת פעילותה העסקית של החייבת, שכן בחודש פברואר שולמו וכובדו שיקים מחשבון הלקוח.